כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

המאמר מוקדש לתעסוקת אסירים בישראל, תחום רווי מורכבויות שטרם זכה להתייחסות מקיפה בספרות המשפטית. המאמר מבקש להציג תמונה ריאליסטית כוללת של התחום ולתרום לעיצוב מדיניות משפטית עכשווית הרגישה למורכבותו, וזאת בהתבסס על מחקר רחב שבו שולבו ניתוח משפטי לצד סיורי שטח, ראיונות עם גורמי מפתח ואסירים לשעבר.
עיקרו של הניתוח הנערך במאמר מוקדש לבחינת ההתפתחות המוסדית והמשפטית של תעסוקת אסירים בישראל בעידן הניאו-ליברלי, אגב עמידה על הפער שבין המסגרת המשפטית הקיימת לבין המציאות רבת-הפנים בשטח. המאמר מצביע על מעבר בין-דורי ממסגרת ציבורית בעיקרה, שאפיינה באופן היסטורי את תעסוקת האסירים בישראל, לתעסוקת כלאיים-היברידית, המשלבת אלמנטים ציבוריים ופרטיים בדור הנוכחי.
לטענת המאמר, המעבר לתעסוקת כלאיים נבע מ"מפנה שוקי" שהתרחש בשירות בתי הסוהר )שב"ס( החל משנות התשעים של המאה העשרים, אשר במהלכו החל מערך התעסוקה של שב"ס לתפקד בפועל כגוף בעל מאפיינים פרטיים מובהקים לצד מאפיינים ציבוריים. המאמר מדגים את השפעת החשיבה הניאו-ליברלית על מערך התעסוקה בבתי הסוהר כיום ומדגיש את חוסר ההתאמה בין המסגרת הנורמטיבית החלה על התחום – שעדיין מבוססת בעיקרה על דוקטרינות של המשפט הציבורי – לבין ההיבטים הפרטיים המתרבים של תעסוקת אסירים. חוסר התאמה זה, לטענת המאמר, פָּתח פֶּתח לפגיעה בזכויות האסירים, במיוחד בהיבטים של שכר ותנאי עבודה הוגנים ושוויוניים.