כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

המאמר בוחן את השאלה האם ובאיזו מידה צריך בית משפט אשר מתבקש לאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, להתחשב בהחלטתו בכך שנוהל הליך גישור בין הצדדים, והאם ובאיזו מידה עליו לתת משקל להמלצתו של המגשר לאשר את ההסדר.

המאמר מציג את מאפייניהם השונים של ההליך השיפוטי והליך הגישור, בוחן את הייחודיות בגישור המתנהל בתובענה ייצוגית, ומנתח את הבעייתיות הנובעת מכך שבחינת הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית מסירה את המחיצה בין שני ההליכים.

המאמר מתמקד במידע שאליו נחשף המגשר בהליך הגישור, אשר אינו מוצג לבית המשפט בהליך השיפוטי. מידע זה עשוי לשמש בסיס להסכמת הצדדים לפשרה, ולהבטיח שפשרה זו תהיה ראויה, הוגנת וסבירה בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת. אולם, חסיון הליך הגישור מגן על מידע זה, ולפיכך לא ניתן לחייב את המגשר או את הצדדים להציגו בפני בית המשפט.

לפיכך, ההמלצה במאמר היא שמתן משקל להמלצת המגשר יהיה מותנה בהסכמת הצדדים לחשיפת המידע שהוצג בגישור. המאמר דן באופן שבו ראוי ליישם המלצה זו, ובקשיים שנותרים בשני ובקשיים שנותרים בשני ההליכים – בגישור ובאישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט.