המרחב האקדמי לשיטתם של המבקשים למנוע "הסתה לטרור"

Pdf

מבוא

בחודש דצמבר 2024 נועדו לדיון בוועדת החינוך שתי הצעות חוק פרטיות שיידונו ברשימה זו. הראשונה, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור), התשפ״ג–2023 (להלן: הצעת החוק להרחקת סטודנטים) הונחה על שולחן הכנסת בחודש פברואר 2023 על ידי חה"כ לימור סון הר-מלך.[1] השנייה, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024 (להלן: הצעת חוק לפיטורי סגל אקדמי) הונחה על שולחן הכנסת בחודש יוני 2024 על ידי חה"כ אופיר כץ וקבוצת חברי כנסת.[2]

הצעות החוק שונות זו מזו בהיבטים מרכזיים אך דומה כי ניבטת משתיהן תפיסה משותפת לגבי דמות המרחב האקדמי הרצוי לשיטתם של מציעיהן. דמות זו זוכה לבולטות פוליטית אחרי קו השבר הנורא של אירועי ה-7.10.2023. ואולם, היא תואמת מהלכים פרלמנטריים שננקטו בשנים האחרונות לצמצום מרחבי הביטוי הלגיטימיים, במיוחד בתחומים בהם יש חשיבות מיוחדת לחופש הביטוי והמחשבה הביקורתית והמאתגרת: המרחב האקדמי, מערכת החינוך, תקשורת ועיתונות ותחום התרבות. התפתחויות דומות אירעו במספר מדינות אחרות בהן מתרחשת נסיגה דמוקרטית ותהליכי אוטוקרטיה, ונראה כי הצעות חוק אלה הן חלק מן המהלכים לשינוי משטרי ונסיגה דמוקרטית גם בישראל. לפיכך, הצעות החוק צריכות להטריד את כל מי שערכי החופש האקדמי, חופש הביטוי והמחשבה החופשית יקרים לליבו, לאור חשיבות ערכים אלה למימוש כבוד האדם, זכויות האזרח וערכי הדמוקרטיה, וכן להבטחת חיוניותה של החברה הישראלית, חוסנה והצלחתה.

החופש האקדמי בדין הישראלי

החופש האקדמי הוא נשמת אפו של המרחב האקדמי וליבת קיומו, כפי שהתבסס במאות השנים האחרונות בעולם המערבי ועיקר עניינו בשילוב בין פעילות המחקר ופיתוח הידע של אנשי האקדמיה להוראה האקדמית של הסטודנטים. גם חופש הביטוי של אנשי האקדמיה מחוץ למוסד ההשכלה הגבוהה כלול בחופש האקדמי.[3] החופש האקדמי מבסס מרחבים של חיפוש אחר האמת ופיתוח הידע, באמצעות מחשבה חופשית, ביקורתיות ויצירתית, שאינם מונחים על ידי גורמים חיצוניים ואינם מותווים על ידי בעלי עניין. הסטודנטים נחשפים לידע ולכלי חשיבה ביקורתית ובהם גלום דור העתיד של חוקרים אקדמיים, מדענים, מפתחים, יזמים, ודור העתיד של אזרחים ואזרחיות שישתלבו במגוון תחומי פעילות, תעסוקה ועשייה חברתית. בחברה דמוקרטית, אשר מבוססת מיסודה על חופש ביטוי ועל אפשרות לביקורת, נתון תפקיד מרכזי לחופש האקדמי ולבעלי ההשכלה האקדמית. לצד חשיבותו ותועלותיו של החופש האקדמי, יש ערך מיוחד גם לחופש הביטוי הכללי של אנשי הסגל האקדמי והסטודנטים, הן במרחב האקדמי הן במרחבים חוץ-אקדמיים. מרכזיותו של חופש הביטוי בשיטה המשפטית בישראל ומעמדו החוקתי התבססו, כידוע, בפסיקה ענפה, מאז פסק דינו המרכזי של השופט אגרנט בפרשת ״קול העם״ בשנת 1953[4] וכן לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992.[5] בנוסף, עוגן בדין גם מעמדו הייחודי של החופש האקדמי, בחקיקה ובפסיקה. שני דברי חקיקה מרכזיים מסדירים את המרחב האקדמי: האחד, חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958[6] (להלן: חוק המועצה להשכלה גבוהה) המעגן את עקרון החופש האקדמי והמנהלי של המוסדות להשכלה גבוהה.[7] בנוסף, המחוקק מבטיח גם את חופש הדעה והמצפון, בהתנותו כי הכללים להכרה במוסדות להשכלה גבוהה שקובעת המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג) לא יגבילו אותם.[8] דבר החקיקה השני הוא חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007[9] (להלן: חוק זכויות הסטודנט), הקובע מגוון רחב של הסדרים הממוקדים בזכויותיו של הסטודנט ואת חובת המוסדות לאפשר לסטודנטים את מימושן. על הזכויות המוענקות לסטודנטים נמנים חופש ביטוי ביחס לתכני הלימוד וערכיהם,[10] וכן חופש התארגנות והפגנה גם בכל נושא אחר.[11] החוקים מעגנים אפוא היבטים של חופש אקדמי וחופש ביטוי, אישי ומוסדי. השילוב בין שני ההיבטים של חופש אקדמי, האישי והמוסדי, הוא המאפשר את קיומו של המרחב האקדמי. פסיקה מגוונת דנה בחופש האקדמי על שני היבטיו ובהשלכות המוסדיות שלו[12] וכן הבהירה כי לא בכדי החופש האקדמי וחופש הביטוי הכללי כרוכים זה בזה.[13] 

הצעות החוק

(1)      הצעת החוק בעניין הרחקת סטודנטים, על פי גרסתה לקריאה טרומית, ביקשה לקבוע איסורים על הבעת תמיכה בטרור ובמאבק מזוין של מדינת אויב ועל הנפת דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בתחומי מוסד להשכלה גבוהה ולחייב מוסד להשכלה גבוהה להשעות סטודנט שהפר איסורים אלה, להרחיקו לצמיתות ולשלול ממנו קבלת תואר אם יפר את האיסור הפרה חוזרת, וכן למנוע את פעולתו של תא סטודנטים המפר את האיסור. בנוסף הוצע כי יימנעו לימודים וקבלת תארים ממי שהורשעו בעבירות טרור.

ועדת השרים לחקיקה התנתה את תמיכתה בקריאה הטרומית של ההצעה בכך שאיסור הבעת תמיכה בטרור יחול על תאי סטודנטים בלבד, כי יוסר נושא הנפת הדגל, כי ההצעה תקודם בהסכמה עם משרדי החינוך והמשפטים ובתיאום עם משרד העבודה וכן כי הנוסח שיגובש על ידי ועדת החינוך של הכנסת לקראת קריאה ראשונה יובא בפני וועדת השרים לשם קביעת עמדתה של הממשלה ביחס להמשך קידומה.[14] 

לאחר מספר דיונים החליטה וועדת החינוך על פיצול הצעת החוק, כך שבשלב הראשון יקודם לקריאה ראשונה החלק שגובש בעניין הגבלות על פעילות ציבורית מאורגנת במוסדות להשכלה גבוהה ובכלל זה תאי סטודנטים.[15] לפי הנוסח שגובש מוסד להשכלה גבוהה מחויב לקבוע הוראות ותנאים לקיום פעילות ציבורית מאורגנת בתחומו, לרבות במעונות הסטודנטים. הצעת החוק בנוסחה זה מחייבת את המוסד לכלול הוראות האוסרות "פעילות ציבורית האסורה לפי דין ובכלל זה איסור גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור", וכן קובעת כי הפרת התקנון תחשב עבירת משמעת.[16] הממשלה אישרה תמיכה בנוסח לקריאה ראשונה והתנתה כי המשך קידומה יהיה בתיאום עם משרד המשפטים.[17] החלטת הפיצול והנוסח לקריאה ראשונה אושרו במליאת הכנסת.[18] המשך הרשימה יתייחס לחלק זה של הצעת החוק.

(2)      הצעת חוק פיטורי סגל אקדמי, על פי גרסתה לקריאה טרומית, מבקשת לחייב מנהל מוסד להשכלה גבוהה לפטר איש סגל אקדמי אם הוכח לו כי איש הסגל הסית לטרור או תמך בארגון טרור, מאבק מזוין או מעשה טרור של מדינת אויב או של יחיד נגד מדינת ישראל. קודם להחלטה על הפיטורין נדרש המנהל לקבל דיווח מרשויות המשמעת של המוסד וכן את עמדות היועץ המשפטי למוסד והיועץ המשפטי של המל"ג ולאפשר לאיש הסגל להשמיע טענותיו. הפיטורין פטורים ממתן הודעה מוקדמת וכן מפיצויי פיטורין, זולת אם בית הדין לעבודה קבע אחרת. בנוסף, מוצע כי ועדת המשנה לפיקוח ולאכיפה של המל"ג תהיה רשאית לנקוט אמצעי אכיפה נגד מוסדות שהפרו הוראות אלה, לרבות שלילת תקציבים. ועדת השרים לחקיקה נמנעה, באופן חריג, מגיבוש עמדה ביחס להצעת החוק והעבירה את ההכרעה להנהלת הקואליציה.[19] זו החליטה לתמוך בהעברת ההצעה בקריאה טרומית.[20]

הקשיים הטמונים בהצעות החוק נוכח התמקדותן בהסתה לטרור במרחב האקדמי

איסורים מרכזיים המגבילים בדין הפלילי את חופש הביטוי של כל אדם בישראל הם האיסור על הסתה לגזענות והסתה לאלימות[21] והאיסור על גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור.[22] הגשת כתבי אישום בעבירות אלה טעונה אישור היועץ המשפטי לממשלה.[23] כמו כן, נוכח רגישותן של עבירות ביטוי, העמדה לדין בעבירות ביטוי נעשית על סמך חקירה בידי רשויות האכיפה, בכפוף לאישור פרקליטות המדינה.[24]

הצעות החוק הנדונות ברשימה זו מבקשות ליצור דין מיוחד לעניין החופש האקדמי וחופש הביטוי של אנשי אקדמיה וסטודנטים, הן בפעילותם האקדמית הן בפעילות שאינה אקדמית, בנוסף לאיסורים הפליליים החלים על כל אדם בהקשר זה. בכך, יש בהצעות כדי לסמן את המרחב האקדמי כ-"sui generis", כזה שטמון בו לכאורה סיכון מיוחד. מנגנוני האכיפה המנהליים והמשמעתיים המוצעים מאיימים לפגוע בזכויות יסוד לחופש ביטוי, לחופש עיסוק, חופש מחשבה, חופש המצפון, להגביל את החופש האקדמי ואת הזכות לחינוך ולקדם התערבות גורמים פוליטיים באלה. וכך, למרות השוני המשמעותי בין ההצעות, ישנה חשיבות להאיר היבטים משותפים:

(א)    אין סיכון מיוחד בציבור אנשי הסגל האקדמי והסטודנטים ואין כל מניעה להפעלת סמכותם המלאה של גופי האכיפה כלפיהם, ככל שמתקיים חשש שמי מהם עוברים עבירה פלילית. כך למשל הובהר בעמדת הגורם המקצועי בתחום המאבק בטרור, כפי שהובאה בפני וועדת החינוך של הכנסת במסגרת דיוניה בהצעת החוק להרחקת סטודנטים: "לא מוכרת תופעה של סטודנטים אשר מעצם לימודיהם באקדמיה מעורבים בטרור [...] לא מוכרת זיקה בולטת בין מוסד לימודים לבין הסתה בשטח. מקרים פרטניים מטופלים מול משטרת ישראל לאחר קבלת אישור הפרקליטות."[25] קרי, גורמי המקצוע אינם מצביעים על הצדקה לחקיקת הסדרים ייחודיים שיחולו על אנשי סגל אקדמי וסטודנטים, נוסף לאלו החלים על כל אדם לפי הדין הפלילי ולפי דיני המאבק בטרור.

(ב)     דברי החקיקה המוצעים מתמקדים באכיפה מיוחדת כנגד "הסתה לטרור" בעוד שהם נמנעים מהסדרים דומים כנגד איסורי הביטוי המרכזיים האחרים הקבועים בדין הפלילי: הסתה לגזענות והסתה לאלימות. בכך מאותת המחוקק כי לאחרונים נודעת חומרה פחותה מן הבחינה הציבורית והפוליטית.[26] יתירה מכך, נוכח הסדרים שהמוסדות להשכלה גבוהה מחילים להבטחת תקינות פעילותם השוטפת אשר כוללים לא אחת הסמכה כללית להגביל פעילות האסורה לפי דין בתחומי הקמפוס ולהטיל סנקציות מנהליות ומשמעתיות בגינה, מביע המחוקק אי-אמון בטיב האכיפה הפנימית הקיימת בפועל דווקא בהקשר ספציפי זה (גם ככל שהיא רלבנטית להבטחת תקינות פעילות).[27]

(ג)      דברי החקיקה המוצעים מבקשים לחייב את המוסדות לקיים מנגנונים לאכיפה מנהלית ומשמעתית כלפי התבטאויות של אנשי סגל אקדמי וסטודנטים, בגדר "זרוע ארוכה" של הוראות הדין הכללי ולא בהקשר הצר של תקינות הפעילות האקדמית. למרות רגישותם המיוחדת של עבירות ביטוי, בדמוקרטיה בפרט, מנגנוני המשמעת של המוסדות להשכלה גבוהה יידרשו לעסוק בנושאים אלה בעצמם ולא יוכלו להסתפק בהפניית הטיפול לגורמי האכיפה הכלליים. בכך מבוקש שהמוסדות להשכלה גבוהה יכריעו בסוגיות אלה למרות שאינם מומחים לעבירות ביטוי ועבירות הסתה לטרור, אינם מונחים לפי ההנחיות היועצת המשפטית לממשלה והחלטותיהם אינן טעונות מעורבות או הסכמה של מי שמומחים בעבירות ביטוי ועוסקים באכיפה הכללית של עבירות אלו. ההליכים הקבועים בהצעת חוק פיטורי סגל אקדמי ובהם הזכות של איש הסגל לשימוע והחובה של מנהל המוסד להיוועץ בייעוץ המשפטי של המוסד להשכלה גבוהה ובייעוץ המשפטי של המועצה להשכלה גבוהה, אינם תחליף הולם למומחיות הנתונה לגורמי האכיפה המופקדים על האכיפה הכללית של עבירות הביטוי במשטרת ישראל ובייעוץ המשפטי לממשלה ועל האיזונים המורכבים והרגישים שבין הזכות לחופש ביטוי לבין זכויות ואינטרסים אחרים. יתירה מכך, מטבעו של המרחב האקדמי הם צפויים להידרש גם למגוון רחב של מקרים עמומים ומקרי גבול, ובה בעת החלטותיהם עלולות לעמוד תחת לחצים, ביקורת ואיום פוליטיים.

(ד)     הצעות החוק עלולות, במצטבר, ליצור מצב שבו דווקא במרחב האקדמי תיווצר דה-לגיטימציה והרתעה מפני התבטאות גם בביטויים שאינם אסורים לכל אדם בציבור הכללי.[28] קיים סיכון להרחבה בפועל של פרשנות המונח "הסתה לטרור" מעבר לפרשנות האיסורים החלים על כל אדם, מאחר שפרשנות המונחים לא תהיה נתונה בידי גורמי אכיפת החוק האמונים על העמדה לדין בעבירות ביטוי. בנוסף, הפרשנות שתינתן והחלתה עלולים להשתנות ממוסד למוסד בהתאם לשיקול-דעת הגורמים המנהליים או המשמעתיים שיעסקו בנושא, כך שעלולה להיווצר אי-ודאות פרשנית וצנזורה עצמית מוגברת. על אחת כמה וכמה שכך אם החקיקה שתקבע לא תפנה לעבירות חוק המאבק בטרור לרבות האיזונים ההסתברותיים הקבועים בהם (אשר מחייבים את התביעה להוכיח, לדוגמא, "נסיבות שבהן יש אפשרות ממשית שהדבר יביא לביצוע מעשה טרור").[29]

(ה)    המרחב האקדמי עלול להפוך למרחב שבו פעילות מתקיימת תחת איום מתמיד ועצם השייכות אליו יוצרת חשיפה למעקב ולהטרדה, גם בחייהם הפרטיים של איש הסגל והסטודנט.[30] מנגנונים מנהליים ומשמעתיים עלולים ליצור לחצים חברתיים ואווירת איום ורדיפה פוליטית בין סטודנטים, בין אנשי סגל ובין סטודנטים לאנשי סגל. הפגיעה בחופש הביטוי והאיום בסנקציות כלפי המוסדות כרוכים גם בפגיעה בחופש העיסוק של אנשי הסגל האקדמי ופגיעה באי-התלות הפוליטית של תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה באמצעות הוועדה לתכנון ולתקצוב. קביעת המנגנונים בחוק עלולה לשמש תשתית ללחצים פוליטיים ותקציביים כלפי המוסדות, בין באמצעות גופים אזרחיים או התארגנויות בעלות זיקה למרחב הסטודנטיאלי, ובין באמצעות בעלי סמכות שלטונית.[31] 

ראוי להדגיש שהערות אלה לא קהו גם נוכח הנוסח של הצעת החוק להרחקת סטודנטים כפי שאושר בקריאה הראשונה: למרות שנוסח זה מותיר בידי המוסדות להשכלה גבוהה את קביעת ההוראות והתנאים לפעילות ציבורית מאורגנת, עדיין יש בו כדי להצביע על המוסדות להשכלה גבוהה ועל הסטודנטים ותאי הסטודנטים כמזוהים עם סיכון מיוחד לקיום פעילות האסורה לפי דין, ובמיוחד עם הזדהות עם טרור והסתה לטרור; עדיין יש בו כדי לחייב את המוסדות לשמש זרוע אכיפה מיוחדת של האיסורים הפליליים וחשש להיווצרות הגבלות ייחודיות המצמצמות את חופש הביטוי והחופש האקדמי במרחב האקדמי; חקיקת הסדר כמוצע עלולה לשמש אמצעי לביקורת, לחצים ואיום פוליטיים וציבוריים וקרדום לחפור בו כנגד המוסדות להשכלה גבוהה וכנגד אנשי סגל וסטודנטים בעלי דעות מסוימות.

ההסדרה הייחודית המוצעת ביחס למוסדות להשכלה גבוהה וחופש הביטוי של סטודנטים ואנשי סגל, מוצדקת לא אחת על ידי מציעי הצעות החוק בכך שמדובר במוסדות ציבוריים הנתמכים בתקציב ציבורי. יש לדחות הצדקה לכאורית זו מכל וכל בהיותה מוטעית ומופרכת מן היסוד, בדומה למושג המוטעה והמטעה "חופש המימון", שהרי למדינה לא מוקנה חופש, אלא מוטלות עליה חובות ומוקנות לה סמכויות למימוש החובות כלפי האזרחים.[32] וספציפית: בכספי ציבור יש לעשות שימוש ראוי, לפי חוק ולהגשמה נאותה של מטרות ציבוריות. כספי ציבור המיועדים להשכלה גבוהה יגשימו את מטרתם אם יוקצו למוסדות המקיימים השכלה גבוהה ראויה ונאותה. החקיקה המוצעת עלולה לקדם השתקה, צנזורה עצמית, צמצום מרחבי הביטוי והמחשבה ופגיעה אנושה באינטרס הציבורי הכללי שמקדמת אקדמיה איכותית וחיונית. כלומר, אם יוקצו למוסדות בהם תיווצר אווירת איום, השתקה והפחדה שתולדתם קונפורמיזם, חשש מהבעת דעות לא-קונצנזואליות ומאתגרות וצנזורה עצמית, אזי כספי הציבור המוקצבים למוסדות להשכלה גבוהה לא יוכלו לקדם את ייעודם באופן הולם ואיכותי.

עוד יודגש כי הצעות החוק אינן מגבילות את האיסורים ואמצעי האכיפה למוסדות שהם מוסדות להשכלה גבוהה מתוקצבים.[33] מטרתם כוללנית והם עלולים, אם יחוקקו, להשפיע על אנשי סגל בפעילותם האקדמית ובחייהם הפרטיים, על סטודנטים ועל היחסים ביניהם ולפגוע במוטיבציה לפעילות אקדמית ולמעורבות ציבורית, חברתית, אזרחית ופוליטית אשר חיונית לקידומה ולפיתוחה של החברה, בכלל מערכת ההשכלה הגבוהה.[34] 

מהלכים פרלמנטריים נוספים

הצעות החוק הנדונות ברשימה זו הן חלק מהקשר רחב יותר. בשנים האחרונות מועלות הצעות לסדר והצעות חוק שתקצר היריעה מלפרטן, אשר כורכות פעילות של מוסדות חינוך, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות תרבות וגופי עיתונות ותקשורת יחד עם טענות להסתה, טרור, חוסר נאמנות וכיוצא באלו. זאת, באופן שיש בו משום מסגור של ביטויים, זהויות, נרטיבים ומחשבה ביקורתית כאיום בטחוני ויצירה של מנגנונים להרתעה והרחקה של מי שמזוהים עם איומים אלה. לשם המחשה אמנה מספר הצעות חוק המבקשות להגביל קיום של תכנים מסוימים לא-קונצנזואליים במוסדות להשכלה גבוהה ולחייב את המוסדות לשמש כצנזורים של תכנים וביטויים, גם כאלה שאינם אסורים לכלל הציבור ואשר תחולתם עמומה. כך, בחודש פברואר 2023, החודש בו הניחה חה"כ סון הר-מלך על שולחן הכנסת את הצעתה להרחקת סטודנטים, הניח חה"כ זאב אלקין על שולחן הכנסת הצעת חוק אשר מחייבת מוסד להשכלה גבוהה לאסור בתחומו פעילות שיש בה משום אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה. העילות משלבות ייצוג של איסורים פליליים על ביטויי הסתה, גזענות, תמיכה בטרור ופגיעה בדגל, יחד עם הוראות עמומות שהדין הפלילי החל על כל אדם אינו קובע הגבלות ביטוי בעניינן. הצעה זו זהה להצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת ה-24 על ידי חה"כ (דאז) יריב לוין.[35] בחודש פברואר 2023 הניחו חה"כ סון הר-מלך וחה"כ אליהו רביבו שתי הצעות חוק (זהות זו לזו) שעניינן קיצוץ תקציבים בגין שיתופי פעולה של מוסדות להשכלה גבוהה עם גופים אחרים בפעילות המקיימת עילות דומות לאלו שנמנו לעיל.[36] הצגה של עילות אלה וביטויים לא-קונצנזואליים אחרים בזיקה לטרור נעשתה שגורה ותקיפה יותר לאחר אירועי ה-7.10.2023. כנגדה, נוכח הטראומה הקולקטיבית של הציבור בישראל ולמרות ההבנה כי בזיקה זו טמונים סיכונים משמעותיים, ההתנגדות הציבורית והפוליטית נדמית לעתים פחות נחרצת מבעבר.[37] 

תהליכים דומים במדינות אחרות

בעשורים האחרונים חלה נסיגה דמוקרטית במספר מדינות לא-מבוטל תוך שהתפתחו בהן מאפיינים לא-ליברליים, פופוליסטיים ואוטוריטאריים. תהליכים אלה מתבטאים לא אחת גם בצמצום של המרחב האקדמי, המחשבה החופשית וחירות הביטוי הביקורתי והיצירתי. מדינות אלה מנו בין היתר את הונגריה, פולין (עד לבחירות האחרונות בה), הונג קונג וטורקיה.[38] מנהיגים ומפלגות שלטון במדינות אלה פעלו להגביל חופש אקדמי באמצעים מנהליים, משפטיים ומוסדיים.[39] כך למשל, נשיא טורקיה מינה את מקורביו לנשיאי אוניברסיטאות, לפי צו שקבע בשנת 2016;[40] לפי חקיקת ההשכלה הגבוהה בהונגריה, בין השנים 2011–2014 מונו רקטורים בידי הממשלה, ומשנת 2014 הוכפפו המוסדות להשכלה גבוהה לגורם ממשלתי באמצעות מינוי "נציב" לכל מוסד להשכלה גבוהה, אשר אחראי לכלל ההיבטים התקציביים, הכלכליים והניהוליים של המוסד, ובעל סמכויות וטו גם כלפי הרקטור והסנאט.[41] במקביל (או כשלב מקדים) קודמה דה-לגיטימציה כנגד האקדמיה וחופש הביטוי של אנשי אקדמיה וסטודנטים, במשולב עם מהלכים לפגיעה בתחומי ביטוי מרכזיים אחרים: תקשורת ועיתונות, תרבות ואמנות. מהלכים אלה לוו לא אחת במושגים "טרור" ו"בגידה" או שהוצגו כאינטרס של "בטחון לאומי".[42] ניתן להיווכח בהחלשת המוסדות האקדמיים באותן מדינות, עזיבת סגל אקדמי איכותי וצמצום שיתופי הפעולה הבינלאומיים עם מוסדות האקדמיה בהן.[43] 

גם בארצות הברית ניכר צמצום מסוים של חופש אקדמי מאז כהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ, במגוון מדינות ולא רק במדינות כמו פלורידה וטקסס.[44] בימים אלה, לאחר מינויו של הנשיא טראמפ לכהונה שנייה, מתקיים עימות חזיתי מול הממסד האקדמי במסגרתו מותקפים גם עקרונות חופש הביטוי וחופש המחשבה. המרחב האקדמי והמדע מסומנים כבעייתיים ולא-לגיטימיים, מסוכנים לחברה ולמדינה ומנוגדים לערכיהן.[45] הממשל הפדראלי מציב למוסדות אקדמיים מובילים דרישות המייצגות מעורבות פוליטית בתכני הלימודים, בשיקול הדעת בהעסקת אנשי סגל ובקבלת תלמידים, לעתים בשילוב טיעונים של ביטחון לאומי. הדרישות מלוות באיומים לפגיעה בתנאים המאפשרים פעילות (כמו איום בשלילת מעמד לצרכי פטור ממיסוי על תרומות) ולשלילת תקציבים.[46]

סיכום: דמות המרחב האקדמי לשיטת הצעות החוק

החופש האקדמי עניינו במחשבה חופשית, ביקורתית ומאתגרת על בסיס ידע וחיפוש אחר האמת. הקו המאפיין המרכזי שלו, ההכרחי לקיומו, הוא העדר של מעורבות חיצונית או הכוונה של בעלי עניין, המאפשר חופש ביטוי ומחשבה במרחב האקדמי והציבורי. מרחבי חשיבה וביטוי עצמאיים אלה מצויים ביסוד התפתחות וצמיחה של תחומים מרכזיים בחיים המודרניים בארץ ובעולם ומובילים את קידום האדם והחברה, המשק והכלכלה. סטודנטים מהווים אוכלוסייה תוססת רעיונית, המולידה לא-אחת גם מנהיגות חברתית ופוליטית. האקדמיה הישראלית ביססה במהלך השנים מעמד בינלאומי גבוה ומוביל והיא אחראית ליצירה של ידע מדעי מתקדם במחקר ובפיתוח, להוראת סטודנטים ולתרומה לחברה, הניכרים בכלל תחומי החברה והמשק בישראל, לרבות תחומי התעשייה, הכלכלה והבטחון.

שינויים חברתיים, ערכיים ופוליטיים בישראל דוחקים לצמצום המרחב האקדמי בישראל ולהרתעה של אנשי סגל וסטודנטים, יצירת מנגנונים של צנזורה, התערבות פוליטית והכוונה חיצונית של גבולות השיח הלגיטימי, בין היתר באמצעות הצעות חוק המבקשות לקבוע מגבלות-יתר ייחודיות למרחב האקדמי ואיומים בפגיעה אישית ומוסדית. ההרתעה מכוונת כלפי אנשי סגל וסטודנטים גם בפעילות שמעבר לפעילותם האקדמית ומקדמיה עושים שימוש בטיעונים של בטחון וזהות לאומית. כל אלה עלולים להביא לצנזורה עצמית, לאיום בין-אישי ולרדיפה פוליטית, ולהצמית את חיוניות האקדמיה. מהלכים דומים ננקטים כלפי תחומים אחרים המרכזיים לחופש ביטוי, מחשבה וביקורתיות, ותהליכים שלובים אלה דומים לתהליכים במדינות אחרות בהן מתקיימת נסיגה דמוקרטית.

כל אלה מבססים חשש כבד להחלשה של האקדמיה הישראלית ולפגיעת עומק ביכולתה להגשים את ייעודה לטובת כלל החברה הישראלית. מאחר שייעודה יובטח באמצעות חשיבה ביקורתית ויצירתית, ללא חשש מפני אתגור הנחות יסוד וקונבנציות, נטולת הכוונה של בעלי עניין והתערבות פוליטית, במרחב משותף לאנשי הסגל והסטודנטים המקדם ידע ומחשבה חופשיים, יש להבטיח את קיומן של ההגנות המוסדיות והאישיות על חופש הביטוי ועל החופש האקדמי והמנהלי של המוסדות להשכלה גבוהה, אנשי סגל וסטודנטים, למנוע פגיעה בהם ובחופש העיסוק של אנשי הסגל ולהתנגד למעורבות פוליטית בתקצוב מערכת ההשכלה גבוהה.

*      עו״ד עדנה הראל פישר היא עמיתת מחקר וראשת התוכנית לאתיקה שלטונית ומאבק בשחיתות במכון הישראלי לדמוקרטיה.

[1]      פ/2368/25.

[2]      פ/4684/25.

[3]      אמנון רובינשטיין ויצחק פשה סדקים באקדמיה: חופש אקדמי, עצמאות האוניברסיטה, מעמד הסטודנט והזכות להשכלה גבוהה 27–31 (2014). להיכרות ראשונית עם הנושא, ראו Joan Wallach Scott, Knowledge, Power, and Academic Freedom 5–8 (2019).

[4]      בג"ץ 73/53 חברת ״קול העם״ נ' שר הפנים, פ"ד ז 871 (1953).

[5]      ס"ח התשנ״ב 150.

[6]      ס"ח 261.

[7]      ס׳ 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה.

[8]      ס׳ 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה.

[9]      ס"ח 2097.

[10]    ס׳ 5 לחוק זכויות הסטודנט.

[11]    ס׳ 6 לחוק זכויות הסטודנט.

[12]    ראו לדוגמא בג"ץ 11075/04 גרבי נ' שרת החינוך התרבות והספורט – יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (נבו 5.12.2007); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פ״ד סד(3) 1 (2011).

[13]    בג"ץ 8076/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר מדעי המחשב נ' שרת החינוך (נבו 29.3.2022).

[14]    החלטה חק/561 של ועדת השרים לענייני חקיקה ״הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור), התשפ"ג–2023 של חה"כ סון הר-מלך (פ/2368)״ (16.7.2023), קיבלה תוקף של החלטה 815(חק/561) של הממשלה ה-37 (27.7.2023).

[15]    פרוטוקול ישיבה 368 של ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת ה-25, 35–40 (3.2.2025); פרוטוקול ישיבה 369 של ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת ה-25 (4.2.2025).

[16]    הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (איסור הסתה לטרור ופעילות בלתי חוקית במסגרת פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים), התשפ"ה–2025, ה"ח 1100.

[17]    החלטה חק/1667 של ועדת השרים לענייני חקיקה ״הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור), התשפ"ג–2023 של חה"כ סון הר-מלך (פ/2368)״ (20.2.2025), קיבלה תוקף של החלטה 2769(חק/1667) של הממשלה ה-37 (20.2.2025).

[18]    פרוטוקול ישיבה 266 של הכנסת ה-25, 169–183 (10.3.2025).

[19]    החלטה חק/1195 של ועדת השרים לענייני חקיקה ״הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון - פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024 של חה"כ כץ ואחרים (פ/4684)״ (7.7.2024), קיבלה תוקף של החלטה 2018(חק/1195) של הממשלה ה-37 (18.7.2024).

[20]    פרוטוקול ישיבה 191 של הכנסת ה-25, 112–149 (10.7.2024) (להלן: פרוטוקול ישיבה 191).

[21]    ס' 144א–144ה לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

[22]    ס' 24 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016.

[23]    וראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1004 "אישור מוקדם להגשת כתב אישום" (נובמבר 2007), המחייבת אישור מוקדם להגשת כתב אישום גם בשורה של עבירות ביטוי נוספות (למשל לפי חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, ס״ח 37).

[24]    לפי הנחיית פרקליט המדינה 14.12 ״אישור פתיחה בחקירה והעמדה לדין בעבירות או עניינים בעלי רגישות מיוחדת״ (15.12.2019), פתיחה בחקירה בעבירות ביטוי מחייבת אישור פרקליטות המדינה (הקלה מסוימת נקבעה למקרים של תמיכה מובהקת בחמאס בהקשר של אירועי 7.10.2023, ראו מכתב פרקליט המדינה ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (19.10.2023)).

[25]    עמדת השב"כ הוקראה על ידי היועצת המשפטית של הוועדה בדיון הוועדה, ראו פרוטוקול ישיבה 361 של ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת ה-25, 8 (27.1.2025) (להלן: פרוטוקול ישיבה 361).

[26]    במהלך הדיונים בהצעת החוק להרחקת הסטודנטים ולאחר שנשמעו גם עדויות בדבר גזענות והסתה כנגד סטודנטים ערבים, קידם יו"ר וועדת החינוך הסדרה כוללת והביע את תמיכתו בחשיבות ההגנה גם מפני גזענות ואלימות. בהמשך הדיונים שינה את טעמו והכריע לכלול בנוסח לקריאה הראשונה איסור על פעילות ציבורית מאורגנת של סטודנטים רק אם יש בה משום הסתה לטרור. זאת, בטענה שלא התקבלו נתונים לגבי הסתה לאלימות וגזענות, ולכן הוא דוחה את המשך הדיון בכך לשלב הדיונים לקראת קריאה שניה ושלישית. ראו פרוטוקול ישיבה 369 של ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת ה-25 (4.2.2025), וסיכום היו"ר בעמ' 36–37 לפרוטוקול, וכן דברי ההסבר להצעת החוק להרחקת סטודנטים.

[27]    גם קודם הגשתה של הצעת החוק קבעו תקנוני המשמעת והפעילות הציבורית של חלק מהמוסדות להשכלה גבוהה איסור על פעילות בלתי חוקית, לעתים לצד אזכור עבירות ספציפיות (וראו אסף וינינגר הסדרת פעילות תאי סטודנטים באוניברסיטאות, (הכנסת, מרכז מחקר ומידע 17.12.2024)). מטבע הדברים הוראות אלה מכוונות לענייני הניהול של המוסדות, מהלך לימודים תקין וכיוצא בזאת. אין עניינן באכיפת החוק הכללי, שהיא אכיפה שאינה נתונה בידי המוסדות להשכלה גבוהה ואין בידיהם אמצעים לכך. הדברים הוצגו בפני וועדת החינוך בין היתר על ידי נציגי המוסדות (וראו לדוגמא דברי פרופ' אורי סיון, פרוטוקול ישיבה 361, לעיל ה"ש 25, בעמ' 2223–). לעומתם, בניסיון לקדם הרחבה של השימוש בתקנון המשמעת להגבלת ביטוי, הפנה חה"כ אביחי בוארון להוראה הכלולה בתקנון משמעת סטודנטים של אוניברסיטת אריאל והקובעת איסור על "הסתה נגד המדינה" (סעיף 3.19, בנוסחו המלא: "הסתה נגד המדינה וכן פעולות הסותרות את עקרונות מגילת העצמאות של מדינת ישראל"). בתגובה תהה חה"כ גלעד קריב על משמעות הוראה זו, לרבות היות שלא קבוע איסור פלילי דומה בדין הכללי (ראו פרוטוקול ישיבה 361, לעיל ה"ש 25, בעמ' 27).

[28]    לעדות מכלי ראשון על התרומה והחשיבות הגדולות של פעילות ציבורית מאורגנת במרחב הסטודנטיאלי, ראו דבריה של חה"כ עאידה תומא סלימאן בדיון וועדת החינוך על הצעת החוק להרחקת סטודנטים, פרוטוקול ישיבה 320 של ועדת החינוך, התרבות והספורט, הכנסת ה-25, 60 (10.12.2024).

[29]    ס' 24(א)(2) לחוק המאבק בטרור. הנוסח לקריאה ראשונה של הצעת החוק להרחקת סטודנטים מפנה לביטויים האסורים לפי ס׳ 24 לחוק המאבק בטרור ומכאן שגם לאיזונים הקבועים בו וליסוד ההסתברותי (שנעדר מהנוסח לקריאה הטרומית). נוסח הצעת החוק לפיטורי אנשי סגל לקריאה טרומית אינו מפנה לחוק המאבק בטרור, ולכן אינו כולל את האיזונים ההסתברותיים ומאפשר יציקת תוכן רחב יותר להגבלות הביטוי.

[30]    לא מן הנמנע שגם מרחבים פרטיים של אנשי סגל אקדמי וסטודנטים, מחוץ לפעילותם האקדמית או הציבורית-מאורגנת, יושפעו מהאיום הגלום במנגנונים המנהליים והמשמעתיים. אמנם, נוסח הצעת החוק להרחקת סטודנטים שאושר לקריאה ראשונה עוסק בפעילות ציבורית-מאורגנת ותאי סטודנטים בלבד, ואולם ניכר היה כי המציעה ונציגי גופים שהפנתה אליהם (ובראשם הארגון "אם תרצו") המחישו את חשיבות ההצעה בעיניהם באמצעות הפניה לביטויים של יחידים מחוץ לפעילות ציבורית מאורגנת במוסד אקדמי. ניתן להניח כי עלולים לנסות לכרוך בין פעילות פרטית של יחידים לבין פעילות ציבורית. כך גם לפי הצעת החוק לפיטורי אנשי סגל, ובמיוחד נוכח הדמיון בינה לבין חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, ס״ח 14, שנחקק בנובמבר 2024 ביוזמתו של חה"כ עמית הלוי. חוק זה קובע מנגנונים מנהליים ומשמעתיים בדיני החינוך השונים, המסמיכים את שר החינוך ומנכ"ל המשרד, לפי העניין, לקבוע שעובד הוראה הוא תומך טרור, מסית לטרור או מביע שבח ועידוד לטרור, להורות על פיטוריו ללא הודעה מוקדמת תוך אפשרות לשלילת פיצויי פיטורין וכן למנוע תקציבים ממוסד חינוך שהנהלתו ידעה או הייתה אמורה לדעת על כך. גם בעניין זה "מסומן" ציבור מסוים – עובדי הוראה – כציבור שיש להטיל עליו הגבלות ביטוי מיוחדות, מנהליות, בנוסף להגבלות הביטוי החלות על כל אדם, וההגבלות חלות לא רק על התבטאות בפעילות ההוראה, אלא גם על התבטאות במרחב הציבורי והפרטי. ישנם קווי דמיון נוספים בין חוק זה לבין ההצעות הנדונות ברשימה זו.  

[31]    אם ועדת משנה של המועצה להשכלה גבוהה תוסמך להטיל סנקציות על מוסדות היא עלולה לשמש נתיב להפעלת לחצים פוליטיים (וראו דברי חה"כ יאיר לפיד, פרוטוקול ישיבה 191, לעיל ה"ש 20, בעמ' 136); דוגמא אחרת סיפק אלחנן פלהיימר, שכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית באותה העת ופרסם כי יזם את ההצעה לפיטורי אנשי סגל (בנוסח חריף יותר משהונח בהמשך על שולחן הכנסת על ידי חה"כ כץ), וראו: שוקי שדה, "למי רע פה: חוק הגיוס? הארכת המילואים? התאחדות הסטודנטים מעדיפה להתמקד בקמפיין נגד חופש הביטוי ותמיכה בחב"ד" שומרים (5.7.2024) https://www.shomrim.news/hebrew/felhimer-campaign.

[32]    לדיון מקיף במופרכות המושג "חופש המימון" ראו עדנה הראל פישר ממלכתיות במדיניות תרבות 139–148 (מחקר מדיניות 146, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2020).

[33]    לפי הצעת החוק לפיטורי סגל אקדמי, החובה לפטר איש סגל אקדמי שנמצא מפר את הגבלות הביטוי חלה על כל מוסד אקדמי, מתוקצב ושאינו מתוקצב; גם הסמכות שמוצע להקנות לוועדת המשנה לאכיפה של המל"ג לבחון את עמידתו של מוסד בהוראה חלה לגבי כל מוסד להשכלה גבוהה והוועדה רשאית להטיל אמצעי אכיפה על מוסד שנמצא מפר אותה. שלילת תקציב מנוי כדוגמא לאמצעי אכיפה אך אינו ממצה את האמצעים האפשריים.

[34]   המחשה לרוח הדברים להן מכוונות הצעות החוק נלמדה בחודש מרץ 2025 בעקבות תלונות שהגישו תנועת "אם תרצו" ו"בצלמו" כנגד המשך העסקתו של ד"ר דניאל בן-סבסטיאן, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון. הטענות שהועלו כנגדו עסקו בפרסומים שפרסם תחת שם בדוי, בעיתונות וברשתות חברתיות, מחוץ לפעילותו האקדמית. מדובר בפרסומים ביקורתיים וחריפים מאד כנגד מעשים של המדינה וכנגד חיילי צה"ל ואף כנגד קבוצות באוכלוסייה הישראלית. מאידך, לא נטען כנגדו כי הדברים שולבו בדרך כלשהיא בפעילותו האקדמית ולא נטען כי באו לידי ביטוי כלשהוא בפני הסטודנטים. כפי שנמסר מאוניברסיטת בן-גוריון, ד"ר בן-סבסטיאן הוא מרצה מוערך מזה שנים רבות. זהו מקרה מובהק שבו קיימת הפרדה בין הפעילות האקדמית לבין החיים הפרטיים של איש הסגל ולכן השאלה אם ההתבטאויות הקשות הן הפרה של מגבלות החלות על ביטוי של כל אדם בישראל אמורה להבחן על ידי גורמי האכיפה הכלליים. תחת זאת, אוניברסיטת בן-גוריון השעתה תחילה את המרצה בלחץ הפרסומים וחזרה בה מאוחר יותר, תוך שפורסם מטעמה כי המרצה התחייב בפניה שלא לפרסם בעתיד פרסומים שיש בהם כדי לפגוע בסטודנטים. הגופים האזרחיים החוץ-אקדמיים שגרמו לסערה התקשורתית ופנו גם בקובלנות רשמיות לאוניברסיטה הגיבו כי על האקדמיה למנוע את המשך העסקתו, מאחר והתברר כ"גזען", "מסית" ו"לא-ציוני". עולה מכך לכאורה כי לגישתם של גופים אלה יש למנוע העסקה של בעלי דעות מסוימות במוסדות להשכלה גבוהה, גם אם ההחזקה באותן דעות אינה מהווה הפרה של הדין החל על כל אדם בישראל. פלד ארבלי "התנצל ונשכח? ההחלטה של אוניברסיטת בן גוריון בנוגע למרצה השנוי במחלוקת" מעריב (11.3.2025) https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1179255. בהקשר זה ראוי גם לשוב אל מושכלות ראשונים, וראו בג"ץ 144/50 שייב נ' שר הביטחון, פ"ד ה 399 (1951).

[35]    הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור פעילות פוגענית), התשפ"ג–2023, פ/2442/25; הצעת החוק הזהה שהניח חה"כ לוין בכנסת ה-24: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור פעילות פוגענית), התשפ"א–2021, פ/1679/24.

[36]    הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הגבלת שיתוף פעולה בין מוסד אקדמי לבין ארגון הפועל נגד מדינת ישראל), התשפ"ג–2023, פ/25/1602 ו-פ/2263/25. לדיון בהצעה ראו: עדנה הראל פישר ועמיר פוקס, "חוות דעת בעניין הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הגבלת שיתוף פעולה בין מוסד אקדמי לבין ארגון הפועל נגד מדינת ישראל), התשפ"ג–2023" אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה (13.3.2025) https://www.idi.org.il/knesset-committees/58761/ . להמחשת רוח דברים אלה, פנה שר החינוך לשר האוצר בחודש מאי 2025 לשלול תקציבי אוניברסיטאות, לכאורה מכוח בסמכותו לפי סעיף 3ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985 בטענה שהן מממנות פעולות שיש בהן משום תמיכה בנרטיב ה"נכבה". זאת, הגם שהוא השר הממונה על תחום ההשכלה הגבוהה ומבלי שבדק איתן לכתחילה את הדברים. כוונתו הייתה, ככל הנראה, ל"ענישת" אוניברסיטאות בגין הפגנות סטודנטים, אף שלפי תגובת האוניברסיטאות לא תוקצבו על ידן ולפי תגובת אוניברסיטת תל-אביב התקיימו מחוץ לתחום המוסד, באישור המשטרה. וראו: "עמדת ״בשער״ בנושא: קריאת שר החינוך לשלול תקציב מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת תל אביב. 14.5.25" בשער (14.5.2025) https://www.bashaar.org.il/2025/05/14/%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%A2%D7%A8-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%99%D7%95%D7%90%D7%91-%D7%A7/ והמסמכים הנלווים, לרבות מכתבו של שר החינוך לשר האוצר; שלמה טייטלבאום, "שר החינוך קורא להפחית תקציבים מאוניברסיטאות – בחוסר סמכות" כלכליסט (13.5.2025) https://www.calcalist.co.il/local_news/article/r18ekkwwee.

[37]    לדוגמא דברי חה"כ לפיד יו"ר האופוזיציה, בנאום ההתנגדות שלו להצעת החוק לפיטורי סגל אקדמי: "נשמע הגיוני, נשמע פטריוטי. מי הם שיעזו לדבר נגד מדינת ישראל? מי הם שיעזו לדבר בזמן מלחמה, בזמן שמבקשי נפשנו רוצים להרוג אותנו? יש לי רק שאלה אחת. יש לי שאלה. אני יכול לשאול אתכם שאלה? [...] מי מחליט מה זה אומר לדבר נגד מדינת ישראל?", ראו פרוטוקול ישיבה 191, לעיל ה"ש 20, בעמ׳ 135.

[38]    עודד רון, מרדכי קרמניצר ויובל שני דמוקרטיות במשבר 45–52 (המכון הישראלי לדמוקרטיה 2020) (להלן: דמוקרטיות במשבר); Liviu Matei, The Crisis of Academic Freedom at the Beginning of the Twenty-First Century: Europe in a Plural World, in Academic Freedom in a Plural World: Global Critical Perspectives 221–236 (Nandini Ramanujam, Frederic Megret eds. 2024); Michael Ignatieff, The Geopolitics of Academic Freedom: Universities, Democracy & the Authoritarian Challenge, in, 153 Daedalus 194 (2024); John Aubrey Douglass, Here and Abroad, Universities Face an Autocratic Playbook, 109 Academe (2023).

[39]    Matei, שם, בעמ׳ 222–227.

[40]    הצו בוטל על ידי בית המשפט בשנת 2024: Hamdi Firat Buyuk, Turkish Court Strikes Down Decree Allowing President to Appoint Rectors, Balkan Insight (June 4, 2024), https://balkaninsight.com/2024/06/04/turkish-court-strikes-down-decree-allowing-president-to-appoint-rectors/ ; וראו גם ריאיון של פרופ' פנינה מוצפי האלר עם איילת שני "אחת המרצות בכתה ואמרה לשוטרים: מה אתם עושים? אתם מכוונים אלינו רובים?" הארץ (1.12.2021) https://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/2021-12-01/ty-article-magazine/.highlight/0000017f-f2f4-d5bd-a17f-f6fe4d110000.

[41]    Gergely Kováts, Recent Developments in the Autonomy and Governance of Higher Education Institutions in Hungary: the Introduction of the 'Chancellor System', in Central European Higher Education Cooperation Conference Proceedings 26–39 (2015); Anita Komuves & Marton Dunai, Orban extends dominance through Hungarian university reform, Reuters (Apr. 27, 2021), https://www.reuters.com/world/europe/orban-seen-entrenching-right-wing-dominance-through-hungarian-university-reform-2021-04-26/.

[42]    דמוקרטיות במשבר, לעיל ה״ש 38, בעמ' 47, 52, ולעניין הונג קונג ראו Mimi Leung, National security education compulsory for undergraduates, Universities World News (Aug. 17, 2022), https://www.universityworldnews.com/post.php?story=20220817081736131.

[43]    Matei, לעיל ה"ש 38, בעמ׳ 224–226; Nicholas Watson, Hungary’s Government Faces Unintended Consequence of Its University Reforms, Balkan Insight (Jan. 10, 2023), https://balkaninsight.com/2023/01/10/hungarys-government-faces-unintended-consequence-of-its-university-reforms/; Adrian O'Dowd, Researchers in Hungary raise fears of brain drain after ‘body blow’ EU funding suspension, Nature (Sept. 26, 2024), https://www.nature.com/articles/d41586-024-02888-3.

[44]    דו"ח המצביע על למעלה מ-150 יוזמות חקיקה שאיימו על החופש האקדמי ב-35 מדינות בארצות הברית והוגשו בשנים 2021–2023:Isaac Kamola, Manufacturing Backlash: Right-Wing Think Tanks and Legislative Attacks on Higher  Education, 2021–2023, American Association of University Professors (2024); וכן Scott, לעיל ה"ש 3.

[45]    Jessica Glenza, More than 1,900 scientists write letter in ‘SOS’ over Trump’s attacks on science, The Guardian (Mar. 31, 2025), https://www.theguardian.com/us-news/2025/mar/31/scientists-letter-trump-administration.

[46]    המהלכים ננקטו באופן פומבי כנגד אוניברסיטאות עילית, ועימות גלוי הוצת בעקבות דרישות חריפות במיוחד שהוצבו בפני אוניברסיטת הרווארד מטעם גורמי ממשל ביום 11.4.2025 (ראו באתר אוניברסיטת הרווארד, Letter from Josh Gruenbaum, Comm’r Fed. Acquisition Serv. Gen. Serv, Admin. et al. to Alan M. Garber, President Harv. Uni. And Penny Pritzker, Lead Member, Harv. Corp. (Apr. 11, 2025), https://www.harvard.edu/research-funding/wp-content/uploads/sites/16/2025/04/Letter-Sent-to-Harvard-2025-04-11.pdf), וכן עיכוב כספי ממשל. המכתב נענה בהתנגדות גורפת של האוניברסיטה (במכתב גלוי, ראו באתר האוניברסיטה Alan M. Garber, Upholding Our Values, Defending Our University, Harvard University News (Apr. 21, 2025), https://www.harvard.edu/president/news/2025/upholding-our-values-defending-our-university/) וכן בהתפתחויות נוספות שעדיין בעיצומן בעת כתיבת רשימה זו: תביעה משפטית שהוגשה על ידי האוניברסיטה כנגד הממשל בטענה לעיכוב כספים שלא כחוק ומכתב דרישות "מתוקן" בחתימת השר להגנת המולדת התובע, בין היתר, מסירת פרטי סטודנטים זרים (Read the Letter From Kristi Noem to Harvard, N.Y. Times (Apr. 17, 2025), https://www.nytimes.com/interactive/2025/04/17/us/harvard-letter-signed.html).