top of page
חיפוש
  • אפרת גלר ניצן

זעקתם של המטופלים הפסיכיאטרים בראי העתירה בעניין מרחב מחייה מינימלי


מחלות נפש נמנות עם הגורמים הבולטים לחולי ולמוגבלות, בעולם כולו ובישראל בפרט. השכיחות הכללית של תחלואת נפש במדינות המפותחות היא כ-25%, כלומר אחד מארבעה יזדקק במהלך חייו לטיפול קליני נפשי.[1] שכיחות תחלואת הנפש אשר מובילה לאשפוז בבתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות היא כשלוש מאיות האחוז מכלל האוכלוסייה.[2] כבר בשנת 1996 מיקם ארגון הבריאות העולמי את מחלות הנפש במקום זהה למחלות לב ולמחלות ממאירות מבחינת התחלואה הכוללת, ובכך דירג אותן בין עשרת הגורמים העיקריים המובילים לנכות בעולם.[3]


על אף שכיחותם הגבוהה של מתמודדי הנפש באוכלוסייה, נראה שלא מוענקת להם ההכרה והטיפול הראוי של מערכת הבריאות בישראל. החולה הפסיכיאטרי ראוי לקבל את כל הזכויות המגיעות לו, לרבות צוות מטפל מיומן, מקצועי וקשוב אשר יגן עליו לפעמים מעצמו לצד תנאים סוציאליים ראויים. למרבה הצער המציאות רחוקה מכך, כפי שיתואר בהמשך.


בחודש מאי 2021 הוגשה עתירה על ידי הקליניקה לקידום הזכות לבריאות בבית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן בשם הסתדרות הרופאים בישראל ואיגוד הפסיכיאטריה (להלן: ״העתירה״).[4] עניינה של העתירה במצוקה הקשה בשטחי המחיה בבתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות במדינת ישראל.


במסגרת העתירה התבקשו משרד הבריאות ושר הבריאות (להלן: ״המשיבים״) להביא לפתרון בעיית שטחי המחיה שבבתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות. לשם כך, המשיבים התבקשו לקבוע ולעגן בנוהל מחייב שטח מחיה הולם למאושפז פסיכיאטרי, לפעול לגיבושה ותכנונה של תכנית אשר תקבע את דרכי הפעולה להשגת היעד וכל זאת בהתאם ללוח זמנים סביר.


במסגרת תגובית זו אעמוד על הסוגייה הכואבת שנוגעת לתנאי המחייה של מאושפזים פסיכיאטריים בישראל באמצעות התמקדות בנושאים הבאים; (1) התנאים של מתמודדי הנפש במחלקות ובבתי החולים הפסיכיאטריים (2) הצגת הקשר בין צפיפות לבין פגיעה באיכות הטיפול ועלייה במקרי האלימות (3) זעקתם (המושתקת) של מתמודדי הנפש ביחס למצוקה רבת שנים (4) הצגת המצב המשפטי הקיים בתחום בריאות הנפש (5) השלכות הגשת העתירה ותרומתה להובלת שינוי בנושא.


התנאים של מתמודדי הנפש במחלקות ובבתי החולים הפסיכיאטרים


במדינת ישראל שירותי האשפוז הפסיכיאטרי ניתנים במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום, בהתאם לחומרת מצב המטופל וצרכיו הטיפוליים. טיפול בקהילה מוגבל לטיפול אמבולטורי פסיכיאטרי שאינו כרוך באשפוז ועל כן לצד חשיבותו הוא אינו מהווה תחליף למצוקת רבים ממתמודדי הנפש.


מערך האשפוז הפסיכיאטרי בישראל כולל שמונה בתי חולים פסיכיאטריים בבעלות ממשלתית, שני בתי חולים בבעלות שירותי בריאות כללית, בית חולים בבעלות ציבורית ושני בתי חולים בבעלות פרטית. בנוסף, קיימות 11 מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים ומחלקה פסיכיאטרית בשירות בתי הסוהר. מחלקות האשפוז מותאמות לגיל המאושפז; קיימות מחלקות המיועדות לטיפול בילדים ונוער, מחלקות למבוגרים ומחלקות לטיפול בקשישים.


בין הקשיים והליקויים הרבים שיש בבתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות אחת מהמצוקות הגדולות היא במרחב מחייה מינימלי למאושפז; חוסר במיטות וחוסר במחלקות חדשות, יחד עם קושי לשחרר מטופלים בשל העדר מקומות שיקום הולמים בקהילה, מביא למצבים אבסורדיים בהם בחדר המיועד לשלושה מטופלים שוהים חמישה מטופלים בצפיפות בלתי מתקבלת על הדעת. יתרה מזאת, בעבר נרשמו אירועים בהם נראו מאושפזים חולקים מיטה אחת.[5]


במסגרת העתירה תוארו מצבים בהם מטופלים ישנים על מזרנים שהונחו על הרצפה במרכז החדר, מזרנים אשר חוסמים ארונות וציוד אישי של מטופלים אחרים, המיטות נושקות זו לזו כך שמטופל צריך לעבור מעל מיטה של מטופל אחר כדי לצאת מהחדר או להגיע לחדר הרחצה ועל שישה מטופלים לחלוק חדר רחצה אחד. לא כל שכן, ברוב המחלקות כלל אין שירותים ומקלחות צמודים לחדרים אלא מדובר במספר עמדות שירותים ומקלחות הנמצאים בחלל אחד ומשרתים את כלל המחלקה.


השילוב של מחלת נפש לצד בעיית שטחי המחיה במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי עלול להוביל להחמרה במצבו הבריאותי של המטופל ואף פוגע ביכולתם של גורמי המקצוע הרפואיים להעניק טיפול מקצועי מיטבי ולספק טיפול הולם וראוי. האוכלוסייה המגיעה בשערי בתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות אינה בעלת חוסן נפשי ומושפעת רבות מאופן קבלת הטיפול ואיכותו. לשטח המחיה השפעה ישירה ועקיפה בתהליך ההחלמה של המאושפזים במערך הפסיכיאטרי.[6]


הקשר הישיר בין צפיפות לבין פגיעה באיכות הטיפול ועלייה במקרי האלימות


הצפיפות במחלקות הפסיכיאטריות בישראל יוצרת תנאי מחיה קשים מנשוא. במסגרת העתירה בית המשפט העליון התבקש להקשיב לזעקתם של המטופלים הפסיכיאטריים בפני הסכנות הגלומות בצפיפות הקיימת כיום הבאות לידי ביטוי בפגיעה בזכויותיהם לכבוד, לשלמות הגוף, לחופש התנועה, לבריאות ולפרטיות.[7]הפגיעה בזכויות המטופלים הנגרמת מאשפוזם בשטח מחיה קטן ביותר אינה נעשית באופן חריג ולתקופות קצרות אלא מדובר בפגיעה קבועה ומתמשכת אשר אין למשרד הבריאות כל פתרון או צפי לתיקונה. נהלים מטעם משרד הבריאות אשר מתייחסים למחלקות אשפוז בבית חולים כללי[8] ומקורות בינלאומיים המתייחסים לתחום בריאות הנפש,[9] מלמדים כי על מנת להימנע מאשפוז בלתי הולם יש להבטיח לכל מאושפז שטח מחיה של מינימום 8 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת), כפי שהתבקש במסגרת העתירה.


לשטחי המחייה בבתי החולים תפקיד מרכזי בתהליך הרפואי והשיקומי אותו עובר המאושפז בבית החולים או במחלקה הפסיכיאטרית. מחקר שבוצע על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי על מטופלים פסיכיאטריים במחלקות אשפוז מצא כי קיים קשר חזק בין ריבוי מיטות בחדרים ונסיגה חברתית. על פי ממצאי הדו״ח, מחלקה אשר בנויה באופן מותאם לצרכי החולה הפסיכיאטרי צריכה לכלול חדרים עם מיטה אחת, שירותים ומקלחת צמודים, מרחב אישי גדול יותר ומרחבי פעילות משותפים גם בתפוסה של 100%.[10] כמו כן, מחקרים נוספים הדגישו את הקשר שבין אגרסיביות של מאושפזים אשר עולה במחלקות מיושנות וצפופות אל מול אשפוז במחלקות מחודשות שבהן קיימים תנאי מחייה משופרים. כך גם היעדר הפרטיות לכשעצמה יוצרת אווירת מתח אצל המטופלים ומגבירה תופעות אלימות בין המטופלים עצמם ובין המטופלים ואנשי הצוות.[11]


צפיפות הינה המשתנה הסביבתי המשמעותי ביותר שהוכח כקשור להתנהגות אלימה במחלקות פסיכיאטריות. צפיפות חושפת את החולה הפסיכיאטרי למצבי דחק, עומס גירויים והיעדר פרטיות. עדויות שונות, מצביעות על הקשר בין אלימות לבין סביבה שאינה מותאמת למטופל. חוסר התאמה זה בא לידי ביטוי בסביבה שאינה מאפשרת פרטיות, פגיעה בתנאים שמאפשרים וויסות הקשר עם האחר ומניעת גורמי דחק, כגון רעש או חיכוכים.[12]


בהתבסס על נתוני המחקרים ולנוכח העובדה שעומס יתר במחלקות מהווה תרומה מרכזית להתרחשות אירועי אלימות במחלקות הפסיכיאטריות, טענתנו בעתירה הייתה כי יש להפחית את מספר המטופלים במחלקות נתונות, לצמצם את שיעורי התפוסה בכל מחלקה ולהעמידה על לא יותר מ-85%.[13] במקביל, יש להגדיל את מספר מיטות האשפוז במחלקות חדשות. הדגש צריך להיות שמירה על שטח מחייה מינימלי של מאושפז בהתאם לגודל החדר ומספר המאושפזים שבו.


זעקה מתמשכת ומושתקת - מצוקה מוכרת


בחודש מאי 2018 פרסם מבקר המדינה דו"ח בנושא מערך האשפוז בבתי החולים הממשלתיים לבריאות הנפש.[14] הדו"ח עסק בסוגיות שונות וביניהן העלה את בעיית הצפיפות הקיימת במחלקות הפסיכיאטריות, העדר מחלקות ייעודיות וכן ליקויי התשתיות שבביה"ח והמחלקות הפסיכיאטריות.


במסגרת הדו"ח, המבקר התייחס להוצאה הלאומית הכוללת של מדינת ישראל, ומצא כי היא נמוכה מזו של המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, מדינות ה- OECD. כך למשל, בשנת 2015 עמדה ההוצאה בישראל על 2.8% בעוד שבמדינות ה- OECD ההוצאה עמדה על 18%-5%. בממצאי הבדיקה של מבקר המדינה עלתה תמונה מדאיגה שתיארה את הצפיפות הקיימת בבתי החולים הפסיכיאטריים. משרד הבריאות הגדיר לכל בית חולים פסיכיאטרי את מספר מיטות האשפוז הכולל שיהיה רשאי להכיל, וכן את מספר המיטות המרבי במחלקה (לרוב 34 מיטות) אולם משרד הבריאות לא קבע את שיעור התפוסה הרצוי. המבקר התייחס לנתוני התפוסה הגבוהים במחלקות, לליקויים בתשתיות בבתי החולים הפסיכיאטריים, במבנים ובתחזוקה והדגיש כי מדובר בתוצאה של הזנחה של עשרות שנים.[15]


כך, דו"ח מבקר המדינה הציף עוד בשנת 2018 את הבעיה הקשה אשר קיימת בתחום בריאות הנפש בישראל במשך שנים רבות והמחיש ביתר שאת את עמדת הנחיתות של תחום בריאות הנפש במערכת הבריאות הכללית.


למרבה הצער גם לאחר פרסום הדו״ח מצבם של המאושפזים הפסיכיאטריים לא השתפר. על פי שנתון סטטיסטי של בריאות הנפש בישראל,[16] בסוף שנת 2019 היה שיעור מיטות של 0.4 ל-1,000 איש, מדובר בירידה של 12% מסוף שנת 2010 וב-5% מסוף 2014. מדד עומס התפוסה בבתי החולים הפסיכיאטריים של משרד הבריאות משקף תמונה מדאיגה אודות העומס הקיים בבתי החולים. האכלוס הממוצע עומד על למעלה מ-100% תפוסה, מדובר על מחלקות בהן יש בין 10 ל-16 מיטות יותר מהתקן במחלקה.


כך, בעיית מרחב המחיה של מאושפזים בבתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות ידועה למשרד הבריאות ולגורמי המקצוע במשרד הבריאות במשך שנים ארוכות. עם זאת, לא נעשתה כל בניית תכנית ממשלתית להתמודדות עם המשבר שהלך והחריף במרוץ השנים. הסיבות למצב עגום זה עיקרן בעשורים ארוכים של הזנחה תקציבית כמו גם הסטיגמה שיש כלפי מתמודדי הנפש – חולשתם הפוליטית והחברתית של המטופלים ובני משפחותיהם, הבושה והפחד מהחולים הפסיכיאטרים ומהמחלה עצמה, גורמת לכל שכבות החברה - לרבות גופי הממשלה - להתעלם ולהזניח.[17]


מצב משפטי קיים – החצר האחורית של מערכת הבריאות


במצב המשפטי כיום אין כל הנחייה מחייבת בכל הנוגע למרחבי מחיה מינימליים למטופלים במחלקות לבריאות הנפש בישראל.


׳העוגן׳ היחידי שקיים, ובו המשיבים בעתירה נתלו, הוא ׳פרוגרמות לדוגמה – בריאות הנפש׳[18] (להלן: ״התוכניות״) המתייחסות לכל בינוי חדש בתחום של בריאות הנפש. במסגרת התוכניות ישנה התייחסות לשטחי מחייה - נקבע כי במחלקה הכוללת כ-30 מיטות + 10 מיטות אשפוז יום, שטח המחייה יעמוד על כ- 900 מ"ר נטו, בחלוקה כוללת לפיה גודל של חדר אשפוז זוגי הינו 16 מ"ר וחדר למטופל אחד הינו 10 מ"ר. אולם, תוכניות אלו אינן מחייבות ואף משיחות פנימיות עם גורמי מקצוע שהתבצעו במסגרת ניהול העתירה, התברר לעותרת כי לרוב הן גם אינן מיושמות בשטח. לא כל שכן, התייחסות התוכניות הינה למחלקות חדשות בלבד ולא נותנות מענה למצב הקיים.


לצד הלקונה הקשה בתחום בריאות הנפש, תחומי בריאות אחרים קיבלו ומקבלים מענה בכל הנוגע למרחב מחיה מינימלי נדרש של מטופלים (גם אם בשטח מצוקתם לא התאיינה). כך, לשם הדוגמא,[19] במסגרת הנחיות למחלקת אשפוז טיפוסית בבית חולים כללי נקבע שטח מחייה מינימלי מחייב למטופל - חדר אשפוז ל-2 מיטות: 24 מ"ר; חדר אשפוז ל-1 מיטה: 16 מ"ר; חדר טיפול מוגבר ל-4 מיטות: 50 מ"ר. כאשר נקבע שהמרחק המזערי בין שתי מיטות סמוכות לא יפחת מ-150 ס"מ, המרחק בין צירי המיטות לא יפחת מ-180 ס"מ ורוחב המבואה לא יפחת מ-140 ס"מ.


מדובר בהנחיות חשובות אשר מציגות את המינימום ההכרחי למימוש זכות הבריאות של מטופל אך למרבה הצער והאבסורד אין להן כל תחולה על המחלקות בבריאות הנפש בהן מדובר באשפוזים ארוכים באופן יחסי ומורכבים טיפולית ונפשית.


השלכות הגשת העתירה


לאורך כל ההליך המשפטי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר למצוקה הקשה בתחום בריאות הנפש והצורך להקטין את הצפיפות בבתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות.


במענה של המשיבים ובמסגרת הדיון הראשון בעתירה, המשיבים הציגו את תקציב המדינה לשנים 2021 ו-2022 במסגרתו הוחלט על הקצאת סכום של כ-500 מיליון ש״ח למימון תוכניות בנייה ושיפוץ רב שנתיות לצד הקצאת 100 מיליון ש״ח מתוך הסכום האמור לטובת קידום מסגרות טיפול בקהילה. לעמדת העותרת, העברת חוקי התקציב לכשעצמה אינה סיפקה מענה לעתירה ובמובנים מסוימים אף נתנה משנה תוקף לחשיבות פיקוח בית המשפט על הוצאת התוכניות לפועל לצד צורך בהוראה על קביעת נהלים מחייבים מתאימים. העותרת סברה כי ההתערבות השיפוטית הנדרשת לא גדולה שכן יש קביעות עקרוניות של המשיבים במסגרת תגובתם לעתירה ביחס לחשיבות מרחב המחייה וגודל מינימלי נדרש, כמו גם התוכניות מטעם משרד הבריאות אשר קובעת שטח מינימלי של 9 מ״ר.[20] על כן, הטיעון בעתירה היה כי הכרעה שיפוטית אינה מחליפה שיקול דעת מקצועי שכן ישנם מספיק נתונים להסתמך עליהם, כל שנדרש הוא הוראה לעגן את אותן הבנות של המשיבים בנוהל סדור ומחייב נוסף לתוכניות הראשוניות שתוארו במסגרת התגובות לעתירה. הצהרת כוונות אמיתית תהא לקבוע יעד שישמש כ׳מגדלור׳ לתוכניות העתידיות להשגתו. הודגש לאורך הדרך שאין ציפייה שהשינוי יהיה מיידי אלא שתקבע תוכנית מסודרת אשר מתייחסת לכלל בתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות, עם טווחי זמנים ריאליים.


בית המשפט קיבל את טענות העותרת ודרש מהמשיבים לפרט בהרחבה כיצד הם עתידים ליישם את התקציב כך שיענה על סעדי העתירה המבוקשים.


במסגרת הודעות עדכון מטעם המשיבים לבית המשפט ובדיון השני בעתירה, המשיבים אומנם נמנעו מעיגון שטח מחייה הולם בנוהל מחייב אך פירטו תוכניות פעולה לקידום שימוש יעיל בתקציב ואף החלו להוציאן אל הפועל. כמו כן, משרד הבריאות ומשרד האוצר אישרו את מסקנות ׳וועדת מלמד׳ אשר פורסמו סמוך לדיון השני.[21] מסקנות הוועדה, בין היתר, מתייחסות לשיפור תנאי המחייה של המאושפזים הפסיכיאטרים.


במסגרת הדיון ולאור ההבנה שהייתה התקדמות רבה בזכות הגשת העתירה בית המשפט הבהיר לעותרת כי במצב הנתון לא יהיה ניתן לקבל את העתירה והמליץ על משיכתה עם השארת ׳דלת פתוחה׳ להגשת עתירה נוספת בעתיד ככל וההבטחות של המשיבים לא יתממשו. לאור עמדתו של בית המשפט העותרת משכה את העתירה.


במסגרת פסק הדין לעניין ההוצאות,[22] בית המשפט השית על המשיבים הוצאות בסך 10,000 ש״ח ״לנוכח תרומתה של העותרת לקידום הנושא החשוב של שיפור תנאי המחיה של מאושפזים מתמודדי נפש״ והדגיש את חשיבות נושא העתירה ותרומתה להובלת שינוי בנושא.


סוף דבר


יש לנו כחברה חובה מוסרית מוגברת לדאוג לרווחת המטופלים המאושפזים במחלקות פסיכיאטריות. מדובר באנשים אשר חולים במחלות נפש, אוכלוסייה חלשה לרוב עם סביבה חלשה. ברוב המקרים המטופלים ובני המשפחה אינם עומדים על זכויותיהם ואינם מקימים קול זעקה. העתירה נועדה להביא את קולם של אותם מטופלים ולבקש מבית המשפט לדאוג לכך שזכויותיהם הבסיסיות לא ייפגעו.


החזקת מאושפזים פסיכיאטרים בתנאי מחיה הולמים מהווה אינטרס של המטופלים, של הצוות הרפואי ואף של הציבור בכללותו. לא כל שכן, מדובר באינטרס ציבורי חברתי – החזקת מטופלים פסיכיאטריים בתנאי צפיפות קשים כל כך, השוללים מהם אוטונומיה, כבוד, פרטיות וטיפול רפואי הולם משפיעה לרעה על יכולתם להשתקם ועל יכולתם לחיות חיים נורמטיביים בעת חזרתם לחברה.


תקדימי העבר מלמדים אותנו כי גם עתירות שהתקבלו לא מבטיחות שינוי במציאות[23] ועל כן הסתדרות הרופאים בישראל, איגוד הפסיכיאטריה והקליניקה המשפטית מלאי תקווה כי אכן ההבטחות יקוימו ולא יהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים. הקליניקה לקידום הזכות לבריאות באוניברסיטת רייכמן תמשיך לפעול למען מתמודדי הנפש ותעמוד על המשמר למימוש התוכניות וההצהרות שניתנו.

 

* עו״ד אפרת גלר ניצן היא מנהלת הקליניקה לקידום הזכות לבריאות והקליניקה לזכויות דיור ופיתוח עירוני בבית ספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן. אזכור מוצע: אפרת גלר ניצן ״זעקתם של המטופלים הפסיכיאטרים בראי העתירה בעניין מרחב מחייה מינימלי״ פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מז )14.12.2022) https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/post/gellernitzan. [1] טיפול קליני נפשי משמעותו כל טיפול נפשי שמערב פסיכיאטר. כך לשם הדוגמא, בגדר אחוז זה ייכנסו מחלות קלות של התקפי חרדה ודיכאון זמני לצד סכיזופרניה ואובדנות. [2] משרד הבריאות, דין וחשבון הועדה בנושא מערכת האשפוז במרכזים לבריאות הנפש בישראל, 11-12 (2022). [3] ברוך לוי ודנה נויפלד הרפורמה בבריאות הנפש (הכנסת, מרכז מחקר ומידע 2004). [4] בג״ץ 3205/21 הסתדרות הרופאים בישראל – איגוד הפסיכיאטריה בישראל נ׳ שר הבריאות ומשרד הבריאות (נבו 14.11.2022). [5] המידע לקוח ממספר רב של עדויות גורמי מקצוע (מנהלי בתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות, צוות סיעודי ואחים ואחיות) שניתנו לטובת העתירה. [6] מבוסס על עדויות של אנשי צוות רפואי ומשפחות מתמודדי הנפש שנאספו לצורך העתירה כמו גם על המקורות אשר יוצגו בפרק הבא; ה״ש 5-9 להלן. [7] זאת בנוסף לפגיעה הנגרמת לחירותם במצב של אשפוז בכפייה. [8] הנחיות משרד הבריאות ״הנחיות תכנון למחלקות אשפוז בבית חולים כללי״ (אפריל 2007). [9] FGI Guidelines Behavioral and Mental Health Facilities (2018) , Facility Guidelines Institute. [10] William H.Ittelson, Harold M. Proshansky & Leanne G. Rivlin, Bedroom size and social interaction .of the psychiatric ward, 2(3) Environment and Behavior, 255 (1970) [11] Oliver Jenkins, Stephen Dye & Chris Foy, A study of agitation, conflict and containment in association .with change in ward physical environment, 11 Journal of Psychiatric Intensive Care 27 (2015) [12] Roger S. Ulrich, Lennart Bogren, Stuart K. Gardiner, Stefan Lundin, Psychiatric ward design can .reduce aggressive behavior, 57 Journal of Environmental Psychology 53 (2018) [13] שיעור התפוסה הרצוי בעולם המערבי עומד על 85%, מבקר המדינה מערך האשפוז בבתי החולים הממשלתיים לבריאות הנפש, 531 (2018). [14] שם. [15] שם, בעמ׳ 533, 540 ו-554. [16] משרד הבריאות שנתון סטטיסטי בריאות הנפש בישראל (2019). [17] צבי פישל "פסיכיאטריה – הבת החורגת של מערכת הבריאות בישראל" גלובס 4.3.2019 www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001276494. [18] משרד הבריאות, מינהל תכנון, פיתוח ובינוי מוסדות רפואה ״פרוגרמות לדוגמה - בריאות הנפש״ משרד הבריאות (25.4.2021). [19] הנחיות משרד הבריאות, לעיל ה״ש 8, עמ׳ 16 ו-32. [20] פרוגרומות לדוגמה, לעיל ה״ש 18. [21] משרד הבריאות, דין וחשבון הועדה בנושא מערכת האשפוז במרכזים לבריאות הנפש בישראל, לעיל ה״ש 2. [22] פרשת הסתדרות הרופאים בישראל, לעיל ה״ש 4. [23] כך בבג״ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ השר לביטחון הפנים (נבו, 13.6.17), ניתן פסק דין חשוב, אשר היווה נר לרגליי עתירה זו, במסגרתו העתירה הנוגעת לצפיפות בבתי הסוהר התקבלה ונקבע סטנדרט מחייה בבתי סוהר. יחד עם זאת, כחמש שנים לאחר הפסיקה, פסק הדין טרם יושם.

Comments


תְּגוּבִיּוֹת* מִשְׁפָּט
פרויקט הכתיבה האקטואלית של פורום עיוני משפט
בלועזית - טוֹקְבֶּק*                                                                        
bottom of page