כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

31.5.2026

המאמר בוחן את התאוריה החוקתית של הנשיאה חיות כפי שהיא ניבטת משלושת פסקי הדין המכוננים שלה על אודות גבולות הסמכות המכוננת. המאמר ממקם את הפסיקה הזו ברצף הדורות, כפיתוח של דוקטרינת ה"נתונים החוקתיים", ששימשה ברגעים פורמטיביים נוספים של המשפט החוקתי הישראלי, ומכיר בחשיבות המהלך של הנשיאה חיות לרגע שבו התרחש. בה בעת, המאמר מציג שני סוגי ביקורת על דוקטרינת הנתונים החוקתיים כפי שנוסחה בפסיקה של הנשיאה חיות: הראשונה, ביקורת עקרונית, שלפיה דוקטרינה תיאורית-אמפירית, המבוססת על נתוני החיים החברתיים במדינה כמקור לזיהוי העקרונות העל-חוקתיים החלים בה, עלולה לכבול את השיטה החוקתית לתנאים נסיבתיים ואולי אף פוגעניים; השנייה, ביקורת יישומית, המתמקדת בנוסחה "יהודית ודמוקרטית", שאומצה על ידי בית המשפט העליון בהנהגת הנשיאה חיות, כמיצוי אותם נתונים חוקתיים נוסח ישראל. נוסחה זו מעוררת מגוון תהיות שטרם ניתן להן מענה מספק, ובכלל זה מידת הדינמיות של הצימוד "יהודית ודמוקרטית", זהות הגורמים הכפופים לו והתוכן הנורמטיבי הנלמד ממנו. המאמר מסכם בבחינת האפשרות לאמץ גישה "שאיפתית", בעלת רקמה פתוחה יותר, לזֵהות החוקתית הישראלית. גישה זו יונקת מן המהלכים הדוקטרינריים שהנהיגה הנשיאה חיות, אבל מבקשת למתן את מידת המוחלטות שלהם.