השתתפות בהליך משפטי היא חוויה מורכבת ולא פשוטה, וכוללת לרוב לחץ נפשי משמעותי למתדיינים. כשהצורך בהליך משפטי נובע מפגיעה שהפרט חווה, כמו במקרה של חושפי שחיתות שספגו פגיעה ויחס מבזה במקום עבודתם, הקשיים עלולים להתגבר נוכח שעתוק הפגיעה על ידי ההליך המשפטי והעצמתה. הליך משפטי של חושפי שחיתות מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, עוסק בהתנכלות שספגו חושפי שחיתות במקום עבודתם. להתנכלות השלכות קשות, לרבות פגיעה בבריאות הנפשית והפיזית של החושפים ובמצבם הכלכלי והמשפחתי. בחינת ההליך באמצעות עדשות המשפט הטיפולי, שמאירות את השפעת ההליך על רווחתו הנפשית של הפרט, מגלה שגם ההליך הוא לרוב זירה פוגענית לחושף השחיתות. החושף מוצא עצמו נלחם על שמו הטוב, בהליך מרובה אינטראקציות פוגעניות שמעודד האשמת הקורבן, מבלי שניתנה לו שהות ראויה להתכונן להליך. הפגיעה בחושף השחיתות נובעת בעיקרה מחוסר הידע של בתי הדין על השפעות תהליך חשיפת השחיתות וההתנכלות הנלווית לו על החושף. המאמר מציע לבחון את תהליך חשיפת השחיתות מרגע גילוי השחיתות, ולצייד את מערכת המשפט בידע אינטרדיסציפלינרי שיאפשר את הבנת החושפים וצורכיהם. בנוסף, מוצעים כלים למניעת הפגיעה בחושפים ובהם הקלת הנטל הראייתי הקיים בחוק, שינויים בפרשנות המשפטית הקיימת, אפשרות לקיום הליך בדלתיים סגורות ושימוש בדיוני מעקב. הכלים המוצעים שואבים מגישות תרפויטיות למשפט, בדגש על פתרונות שכבר יושמו בהליכים משפטיים של קבוצה פגיעה אחרת – נפגעות עבירות מין.