מאמר זה מדווח על ממצאי מחקר אמפירי חלוצי ומקיף, הראשון שבוחן באופן שיטתי את הפסיקה העכשווית של בתי המשפט לענייני משפחה בישראל בשתי סוגיות ליבה בהליכי גירושים של הורים: משמורת פיזית ומזונות ילדים. הממצאים חושפים אקטיביזם שיפוטי מלמטה, המתעלם מהדין הקיים עלי ספר ויוצר אי בהירות והעדר אחידות. אלה מותירים את השדה המשפטי בתחום דיני המשפחות ללא כללי משפט מכוונים בשתי סוגיות מרכזיות אלה. בתוך כך, המחקר מהווה תיעוד אמפירי ראשון של המהפכה השיפוטית בתחום דיני ההורות בישראל שבאה לידי ביטוי הן בדומיננטיות חסרת תקדים של מודל המשמורת הפיזית המשותפת בפסיקה, הן בהצטמקות סכומי המזונות הנפסקים כיום בהשוואה לעבר. ממצאי המחקר מהווים קרקע פורייה לדיון בשאלת דיני ההורות הרצויים, כמו גם לדיון בתפקידו הראוי של בית המשפט לענייני משפחה בפרט, ושל ערכאות דיוניות בכלל.