כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

על הוראת סעיף 12 לחוק החוזים, שנחשבה בעת חקיקתה לחידוש מהפכני בדין הישראלי, נכתבו דברי פרשנות רבים. על יסודה נקבעו הלכות חשובות וניתנו מאות רבות של פסקי דין והחלטות. פוסקים ומלומדים עסקו, בין היתר, בשאלת התרופות האפשריות על הפרתה של החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן. תחילה שלטה עמדה שלפיה מכוח סעיף 12 אפשר לפסוק "פיצוי שלילי" בלבד, המפצה את הנפגע על הנזק שנגרם לו עקב עצם ניהול המשא ומתן (ה״כלל הבסיסי״). ברבות הימים התבססה גישה מרחיבה יותר, שהפכה לְהלכה מחייבת. לפי גישה זו, עקרון החבות החולש על השלב הטרום-חוזי הוא "עקרון ריפוי ההפרה", ומכוחו יהא לעיתים הנפגע זכאי להגנה על אינטרס הקיום שלו – בדמותן של תרופות, כגון צו לשכלול החוזה, צו להמשך ניהול המשא ומתן ופיצויי קיום על אובדן הערך שהנפגע היה זוכה בו אילו נכרת החוזה.

חרף הדיון הנרחב בסוגיית התרופות, שאלת הרציונל הניצב מאחורי הסדר החבות שקבע סעיף 12(ב) לחוק החוזים לא זכתה מעולם לדיון מעמיק, ככל הנראה על יסוד ההנחה שכלל החבות הבסיסי אינו מעורר קושי ושהצדקתו מובנת מאליה. המאמר מבקש לקרוא תיגר על הנחה זו. הוא מציע, לראשונה, מבט ביקורתי על הכלל הבסיסי. לב הטיעון הוא הקביעה שהזכות הגורפת לפיצוי על מכלול עלויות המשא ומתן אינה מתיישבת עם הדרישה הבסיסית לקשר סיבתי בין הפרת החיוב לבין הנזק בר-הפיצוי – דרישה שהיא יסוד מוסד בדיני הפיצויים. בהקשר זה יחשוף המאמר נקודת עיוורון משמעותית המאפיינת את הפסיקה העשירה ואת הספרות הנרחבת שעסקו בחבות הטרום-חוזית.

טענת המחברים היא שכלל החבות הבסיסי מתאפיין לכאורה בסתירה קשה, אנליטית ונורמטיבית, למבנה החבות המקובל ולעקרון ריפוי ההפרה, שהשתרש בפסיקה כעקרון החבות הטרום-חוזי. הגם שהמאמר מתמקד בחשיפתה של "חידת הקשר הסיבתי", לקראת סופו הוא מציע ראשית פתרון לחידה. הפתרון המוצע הוא מבנה משפטי ייחודי, אשר בכוחו לספק הצדקה לכאורית ראשונית להסדר החבות הבסיסי שקבע סעיף 12(ב) לחוק החוזים.