כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

המאמר מנסח לראשונה בעיה תאורטית יסודית בתורת המשפט, הנוגעת לקשר שבין כללים משפטיים לבין ההצדקות שבבסיסם. בליבתו של קשר זה ניצב פרדוקס: כללים נוצרים לשם מימוש ערכים או תכליות מסוימות, אך מרגע שנקבעו הם מתנתקים מהצדקתם המקורית והופכים לטעם עצמאי לפעולה, באופן שעלול להוליד שיפוטים הסותרים את ההצדקה שלשמה נוצרו. זוהי "בעיית הנתק". הגם שהספרות התורת-משפטית עמדה על בעיה זו ואף הוצעו לה מענים מסוימים, המאמר טוען כי זהו רק קצה הקרחון, כך שמדובר למעשה ברובד הבסיסי של קושי עמוק בהרבה. קושי זה נעוץ בתלות ההדדית שבין כללים שונים בפרקטיקה או תחום משפטי מסוים. כך, כללים משפטיים פועלים בתוך רשת של יחסי גומלין, ושיפוט הנובע מאחד מהם עלול לסתור את ההצדקה של כלל קשור אחר ואף לחתור תחת תכליתו של התחום או הפרקטיקה המשפטיים שבהם הוא מתבצע. זו ה"בעיה הקשה"; היא מתקיימת באופן מבני בכל פרקטיקה משפטית, ועלולות להיות לה השפעות דרמטיות על עצם הקוהרנטיות של המשפט ועל יכולתו למלא את הפונקציות הבסיסיות ביותר שלו. המאמר מציע מסגרת מושגית חדשה לצורך התמודדות עם הבעיה: מודל הוליסטי לעיצוב התוכן של כללים, המבוסס על מערכת מגבלות הדדיות המפעילות לחץ נורמטיבי אנכי ואופקי.