כל הזכויות שמורות. הגישה למאמרים והשימוש בתכנים מותר לצרכים פדגוגים, אקדמיים ומחקריים בלבד. חל איסור על שימוש מסחרי בתכנים.

הקדמה

שחר ליפשיץ

1.9.2025

חיבורו של מני מאוטנר, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, הינו ציון דרך בתולדות המשפט והחשיבה המשפטית בישראל. זהו חיבור יוצא דופן, שהצליח להשפיע לא רק על האקדמיה המשפטית, אלא גם על התרבות המקצועית של שופטים ועורכי דין ועל התודעה הציבורית הרחבה. החיבור מציע תזה מרובת-שכבות. ברמה הראשונה, התיאורית, מוצגת התזה שלפיה בשנות השמונים התחולל מפנה כפול בפסיקת בית המשפט העליון: מעבר מהנמקה פורמליסטית – הבנויה על רצף נורמטיבי פנימי, כללים והבחנות – להנמקה ערכית גלויה, ולצידו עלייה באקטיביזם השיפוטי, כלומר התרחבות ניכרת של היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על הרשות המבצעת ופתיחת הפתח לביקורת שיפוטית על חקיקה. ברמה השנייה, ההסברית, מאוטנר מספק הסבר חברתי-פוליטי למהלך הזה: עם עליית כוחן של קבוצות אנטי-ליברליות בזירה הפוליטית, לאחר מהפך 1977, ביקש בית המשפט העליון לשמש מבצר של ערכים ליברליים ולהגן עליהם. מכאן עולה הרמה השלישית של התזה – הנורמטיבית: לטענת מאוטנר, בעת כתיבת הספר, אף כי השינוי האקטיביסטי טומן בחובו סיכונים, מדובר במהלך ראוי, ועל פי ההקדשה האישית של הספר – הוא מסמן תקווה לעתיד טוב יותר עבור הדור הבא. עם זאת, ברמה השלישית עבר מאוטנר מהפך. בכתיבתו המאוחרת הוא הצביע על כך שההנמקה הערכית והרחבת האקטיביזם השיפוטי מיצבו את בית המשפט כשחקן בשדה הפוליטי-ציבורי, ובכך הפכו אותו מושא לביקורת חריפה מצד קבוצות אנטי-אליטיסטיות. הוא סבר שההנמקה הערכית ביחד עם האקטיביזם השיפוטי שחקו את הלגיטימציה של בית המשפט העליון ובכך פגעו ביכולתו לממש את תפקידו המרכזי – הגנה על זכויות האדם. בכך הפך מאוטנר לאחד מן המבקרים הליברליים החריפים של בית המשפט העליון.
מאמרי החוברת שלפניכם הם תגובה רבת-פנים לתזה זו. הם עוסקים בשלושת רכיביה – התיאור, ההסבר וההערכה – תוך שהם מוסיפים עומק, מציעים קריאות חלופיות וממקמים את הטיעון המקורי בהקשרים חדשים של משבר פוליטי וחברתי, בראשם הרפורמות המשפטיות שהציעה הממשלה הנוכחית בשנת 2023, ושרבים ראו בהן ניסיון להפיכה משפטית-משטרית.